אז הגיע השבוע הזה באוגוסט, אחד לפני האחרון, שבו כבר אין קייטנות וקבוע אני לוקחת חופש בשבוע הזה לבלות עם הילדים. השנה הוחלט על בקתות ממוזגות ביער האיילים וטיולים ברמת הגולן. החלטה טובה.
נדמה לי שכולם כבר שמעו או מכירים את יער האיילים. הייחוד של המקום ומה שמושך אליו המוני משפחות הוא שהילדים יכולים להנות באופן חופשי ועצמאי משלל האטרקציות הייחודיות כגון: רכיבה על סוסי פוני (הדבר היחיד במקום שאני אישית הייתי מבטלת לאלתר), מסלול אתגרי המסתיים באומגה, משחקייה מקורה עם טרמפולינות ענק וג'ימבורי, מכוניות פדלים, פינת ליטוף, טרקטורונים חשמליים, מגלשת אבובים יבשים ועוד.
למעט היום האחרון, יצא שטיילנו כל כך הרבה שבאמת הגענו רק כדי לאכול, להתקלח ולישון באתר. התמקדנו בטיולים באזור, ויש כל כך הרבה שהרגשנו שיש עוד המון שפיספסנו.
התחלנו במעיינות עדן (עין סלוקיה). לאורך שביל מסודר (אך לא נגיש לכסאות גלגלים ועגלות), שבנוי מאבני בזלת מסותתות – זורם נחל יפהפה, שמימיו נשפכים במפלונים מקסימים. מידי כמה מטרים נמצאות גם בריכות שכשוך מקסימות. מקור המים הצלולים והקרירים הללו הוא בעין סלוקיה, שממנו נהגה לשאוב חברת מי עדן את מרבית מי השתייה שלה. כדי להגיע כותבים בוויז: מעיינות עדן.
בערב הצטרפנו לסיור עששיות בשמורת יער אודם (הג'ובה הגדולה). הסיור הועבר בחינניות ע"י מיכל גיגי שהסיורים שלה ושל בעלה באזור הם כבר שם דבר. אם אתם לא מכירים ורוצים לתאם, הפרטים באתר.
למחרת שמנו פעמינו למפל הבניאס. ההליכה עד למפל מתבצעת בשמש ויש לא מעט מדרגות בירידה אליו. אבל זה לגמרי היה שווה את זה. הרגשנו כמו בשמורת טבע בחו"ל.
הבניאס הוא המפל בעל עוצמת הזרימה החזקה ביותר בישראל – הוא צונח בעוצמה וברעש אדירים מגובה של כ-10 מ' לברכה יפהפייה מוקפת בצמחייה.
בשיטוטים שלנו הגענו גם לתצפית נמרוד. מקום קסום עם נוף מטריף. בגובה 1100 מטר בכניסה ליישוב נמרוד, הגבוה בישראל, יש תצפית נפלאה על ברכת רם, הכפרים הדרוזים, הגולן ועל כל המרחב שנפרש מטה. תוכלו לראות מכאן את הר אודם שבגולן, החרמונית הכפרים הדרוזים בוקעתה ומסעדה והמטעים החקלאיים שלהם – מסודרים וירוקים. בצפון תראו את מג'דל שמס ופסגת החרמון (אפילו את הפסגה הסורית ניתן לראות מכאן ביום יפה!). הנקודה הכי בולטת בתצפית היא העין הכחולה של ברכת רם, הכפר מסעדה שמשתפל אליה מהמדרון והר כרמים המתנשא מעליה.
הגעה: אחרי הפנייה ליישוב נמרוד מצד שמאל – רחבת תצפית עם שילוט. (גישה מכביש 9898)
זה המקום להמליץ על מזנון המבורגרים שהשם שלו מוכר למקומיים THE BURGER PLACE במג'דל שמס. הוא נודע בעיקר בגלל הגודל העצום של המנות ומחירן המצחיק עד כדי גיחוך. המבורגר 220 גר' ללא תוספות מיוחדות עולה 20 ש"ח. כן, כן. אכלנו שם ועד היום הילדים מבקשים לחזור. חבל שזה רחוק לנו.
בקצה הצפוני של המדינה, על מורדות החרמון, שבהם אתם רגילים לפגוש לרוב שלג, חיכה לנו עין חרמון הקסום, עם אחד מהמראות הכי מיוחדים בארץ: בריכה בטון מלאה במים, שצופה אל נופי החרמון ההרריים. התיישבנו בפינה הרחוקה והרגשנו לרגע על קצה העולם.
ההגעה אליו לא מאד ברורה. הירידה למעיין נמצאת כחצי ק"מ לפני הכניסה ליישוב נמרוד. נחנה על הכורכר מימין לכביש ומכאן נמשיך ברגל. נעבור במעבר בגדר ונרד בשביל לכיוון הוואדי, לעבר קבוצת עצים שנוכל לראות כבר עכשיו – המעיין נמצא כ-100 מטר מערבית לעצים (בסך הכל הליכה של כ-400 מטר מהרכב עד למעיין).
*המעיין לא מיועד לרחצה של ממש אלא יותר לטבילה היות ונמצא באזור מרעה של פרות והקרקע העמוקה שלו בוצית ולעתים יש בה עלוקות (לא נתקלנו, אבל מצד שני גם לא ממש נכנסנו).
משמ באותו אזור נמצא גן לאומי מבצר נמרוד שהוא הגדול בישראל שנותר מימי הביניים ומשקיף ממורדות החרמון על הנוף הנפלא של עמק החולה והרי דרום לבנון. נהננו מאד מהמקום שהפעיל את כל החושים ובעיקר את הדמיון של הילדים שלי.
ממש לפני סיום החופשה שלנו בחרנו לחלוק כבוד לחללי אסון המסוקים באנדרטה הכי מרשימה שראינו, האנדרטה בשאר יישוב.
את סיומה של חופשה מוצלחת במיוחד, ספונטנית ומעניינת חתמנו בירידה לפלג קפוא של נחל דן שזורם חופשי בישוב שאר ישוב, ממש על יד כביש הגישה הראשי של המקום. פשוט עצרנו לצד הדרך, פרשנו מחצלת ונהננו מהמים הקפואים בחום של אוגוסט.
עד החופש הבא!
פיית הטיולים 